הרוק הוא נוזל החיוני לשמירה על בריאות הפה ועל התפקוד התקין שלו. לירידה בהפרשת הרוק ולהתפתחות יובש בפה יש השלכות משמעותיות על בריאות הפה, כמו גם על התפקוד היומיומי ועל איכות החיים.
הרוק מופרש מבלוטות הרוק והוא מורכב מ-99% מים ו-1% של מגוון חומרים, בעיקר חלבונים שונים ואלקטרוליטים המקנים לו את תכונותיו הייחודיות.
לנוזל הרוק תפקידים רבים: הרוק שומר על רמת חומציות ניטרלית בחלל הפה ומשמש מאגר ליוני סידן ופוספט החיוניים לבריאות השיניים; הרוק מגן על רירית חלל הפה מפני חומרים מזיקים ומפציעה; הוא מסכך את חלל הפה וכך מאפשר לעיסה ובליעה של מזון וכן יכולת דיבור תקינה; הרוק מכיל מגוון חלבונים שחיוניים להגנה מפני זיהומים שונים; הרוק מאפשר חישה של טעם והוא אחראי לשלבים ההתחלתיים של עיכול המזון.
מהו יובש פה?
הרגשה של יובש פה, הנקראת גם קסרוסטומיה (xerostomia), היא בדרך כלל תוצאה של ירידה בהפרשת הרוק (היפוסליבציה, hyposalivation). בדרך כלל, תחושת היובש בפה תתעורר כשקצב הפרשת הרוק ירד לכדי מחצית מרמתו התקינה. זהו מצב שעלול להיגרם ממצבים פיזיולוגיים כמו בזמן מתח ולחץ, פעילות גופנית מאומצת, או במצבים של אי שתייה מספקת, אבל זה גם יכול להיות סימן לכך שקיימת בעיה בתפקוד של בלוטות הרוק. עם זאת, לא כל מחלה בבלוטות הרוק תתבטא בהכרח ביובש פה.
לפעמים ניתן להרגיש יובש בפה על אף שאין ירידה משמעותית בקצב הפרשת הרוק ותפקוד בלוטות הרוק שמור. מצב זה יכול להיגרם למשל, כשיש זיהום פטרייתי בפה או כחלק מתסמיני סינדרום הפה הצורב.
מהם הגורמים ליובש פה?
נטילה של תרופות מסוימות, טיפול קרינתי לאזור הראש והצוואר וכן שורה ארוכה של מחלות שונות (למשל, מחלות אוטואימוניות כמו סיוגרן סינדרום, דלקת מפרקים שיגרונית וזאבת, מחלות זיהומיות כמו הפטיטיס C ואיידס, סוכרת בלתי מאוזנת, פרקינסון ועוד) עלולים להשפיע על קצב הפרשת הרוק מבלוטות הרוק ולגרום ליובש פה. לעיתים היובש בפה נגרם מהרגלים של אי שתיית מים בכמות מספקת, צריכה מוגברת של קפאין, נשימת פה או מבעיות ספציפיות הקשורות לשינה בלילה.
האם יש קשר בין יובש פה לבין גיל?
בעיית יובש הפה הופכת ליותר ויותר נפוצה ככל שיש עלייה בגיל. שכיחות היובש פה עומדת על כ-30% מבני ה-65 ומעלה. עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת, מחקרים מראים שלגיל אין כמעט השפעה על קצב ייצור הרוק והרכבו כל עוד מדובר באנשים בריאים. הפגיעה בקצב הפרשת הרוק השכיחה בגיל המבוגר קשורה לעליה בשיעור התחלואה במחלות שונות המשפיעות על תפקוד בלוטות הרוק ומנטילה של תרופות שגורמות לתופעת לוואי של יובש פה. רבים מהאנשים בגיל השלישי נוטלים לפחות תרופה אחת בעלת השפעה מייבשת, וחלקם הגדול אף נוטלים מספר תרופות כאלה ולאורך זמן.
מהן ההשלכות הבריאותיות של יובש פה?
ירידה מתמשכת בהפרשת הרוק עלולה לגרום למספר בעיות בריאותיות ותפקודיות ומתוך כך גם לפגיעה ניכרת באיכות החיים. חוסר רוק בפה עלול להקשות על היכולת לאכול באופן תקין ומתוך כך עלולים להיווצר חסרים תזונתיים משמעותיים. פה יבש מקשה על הדיבור, מה שעלול לגרור קשיים חברתיים או תעסוקתיים. החוסר ברוק מעלה את הסיכון לזיהומים בחלל הפה, בעיקר פטרת מסוג Candidiasis ומעלה את המועדות לעששת ("חורים" בשיניים) ולמחלות חניכיים.
כיצד מאבחנים יובש פה?
מומחה ברפואת הפה, באמצעות תשאול, בדיקת ההיסטוריה הרפואית של המטופל/ת, בדיקה מקיפה של חלל הפה והפנייה לבדיקות עזר שונות (למשל, איסוף רוק, בדיקות דם, סונר של בלוטות רוק גדולות, דימות של בלוטות הרוק ועוד), יוכל לאבחן האם יש או אין ירידה משמעותית בקצב הפרשת הרוק בפה ומהם הגורמים האפשריים ליובש פה.
כיצד מטפלים ביובש פה?
שינוי הרגלים וזיהוי מחלות רקע וטיפול בהן עשויים להקל משמעותית על בעיית היובש בפה. במקרים מסויימים, בשיתוף עם הרופא/ה המטפל/ת ניתן להחליף טיפול תרופתי אחד באחר בעל השפעה קטנה יותר על קצב הפרשת הרוק.
במקרים של פגיעה כרונית או בלתי הפיכה בבלוטות הרוק ניתן להיעזר בתרופות שמעודדות את מרכיבי ההפרשה בבלוטות הרוק, במידה שנותרו כאלה, לייצר ולהפריש רוק. בהתאם למצב של כל מטופל/ת ניתן לשקול התערבות בבלוטות עצמן כמו גם להמליץ על תכשירים מסחריים ופעולות יומיומיות פשוטות על מנת להקל את חומרת היובש ועל השלכותיו. יש לתת תשומת לב מיוחדת למניעה של סיבוכים המשניים ליובש, ובעיקר לבריאות השיניים והחניכיים. לסובלים מירידה בקצב הפרשת הרוק ומפה יבש מומלץ להיות תחת מעקב סדיר ותכוף של רופא/ת השיניים, לשמור על הגיינה אורלית מצויינת ולהיעזר בתכשירים המכילים פלואוריד למניעת עששת. לאור המועדות לסיבוכים משניים, אנשים הסובלים מירידה משמעותית בקצב הפרשת הרוק באופן מתמשך וכרוני צריכים להיות במעקב תקופתי קבוע של מומחה ברפואת הפה.
ומה לגבי תופעה של עודף רוק?
עודף רוק יכול להיות אמיתי ולבטא הפרשת רוק מוגברת (שנקראת היפרסליבציה, hypersalivation) אך חשוב להבדילו ממצב בו הפרשת הרוק תקינה או מוגברת, אך הוא זולג אל מחוץ לחלל הפה באופן קבוע (מצב של ריור, drooling).
מהם הגורמים לעודף רוק?
מצב של הפרשת רוק מוגברת יכול להגרם במצבי דלקת וזיהום בחלל הפה או בלוע, במהלך בקיעה של שיניים, כתוצאה מריפלוקס (החזר קיבתי-ושטי של חומצה), חשיפה לרעלנים, תחלואה בכלבת ונטילה של תרופות מסוימות.
מצב של ריור אל מחוץ לחלל הפה היא תופעה טבעית בתינוקות ובפעוטות אך כשהיא נמשכת מעבר לגיל 4 היא נחשבת לפתולוגית. זליגת רוק נובעת לרוב משיבוש בתפקוד השרירי-עצבי באזור הפה והלוע, הפוגע בסנכרון שבין תחושת ההצטברות של רוק בפה לבין בליעתו. בילדים הדבר שכיח במצבים של שיתוק מוחין או פיגור שכלי. במבוגרים הבעיה עלולה להיות משנית לפרקינסון, לשבץ מוחי ועוד. הבעיה עלולה להיות קשורה גם לשינויים אנטומיים כמו לשון מוגדלת והפרעות סגר בשיניים, למנח הראש והטייתו מטה ולגורמים נוספים.
בהתאם לחומרה ולתדירות, זליגת הרוק יכולה לגרום לבעיות בריאותיות ופסיכולוגיות. מצבים חמורים עלולים להוביל לדחייה חברתית ולשכיחות גבוהה של זיהומים בעור שסביב מפתח הפה.
כיצד מאבחנים עודף רוק?
בכל תלונה על עודף רוק המומחה ברפואת הפה יבצע קודם כל בירור מקיף על מנת להבין האם מדובר בהפרשת רוק מוגברת אמיתית או בריור ללא עליה בקצב הפרשת רוק.
חשוב לציין שיש אנשים המדווחים על תחושת עודף רוק בחלל הפה אך למעשה בבדיקתם הממצאים מצביעים דווקא על ירידה בהפרשת הרוק. כיצד ניתן להסביר זאת? לעיתים הפגיעה בתפקוד בלוטות הרוק עלולה לגרום לשינויים איכותיים וכמותיים ברוק המגיע אל חלל הפה, כך שהוא הופך להיות יותר קצפי או סמיך. הרוק הופך לפחות נעים ובעיקר ל"יותר מורגש" על ידי המטופל/ת ומכאן התלונה על תחושה של עודף רוק בפה.
הבירור יכלול תשאול, איסוף מידע רפואי באשר למחלות רקע וטיפול תרופתי קבוע, בדיקה מקיפה של המטופל/ת, ובדיקות עזר שונות, בעיקר איסוף רוק, אך לפי צורך גם בדיקות דם ואמצעי דימות שונים.
הטיפול בעודף רוק
הטיפול במצבי עודף רוק נקבע בהתאמה לממצאי הבדיקות ולמידת הפגיעה באיכות החיים של המטופל/ת ומשפחתו. במצבים בהם יוחלט על צורך בטיפול, ישקלו אמצעים שונים להפחתת קצב הפרשת הרוק (למשל, תרופות בעלות השפעה מייבשת, הזרקות של בוטוליניום טוקסין ועוד). לרוב, נדרש שיתוף פעולה של מומחים מתחומים נוספים, כגון: קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, אורתודונטיה, כירורגיית פה ולסתות, אף אוזן גרון, נוירולוגיה ועוד.
