איתור מוקדם של סרטן הפה – בדיקה פשוטה שיכולה להציל חיים
על אף שחלל הפה הוא נגיש וקל לבדיקה בהשוואה לאיברים פנימיים ולאתרים אחרים בגוף, סרטן בחלל הפה מאובחן לרוב בשלבים מאוחרים, מה שמוריד משמעותית את השרידות לחמש שנים של החולים.
במקרה שרופא/ת השיניים, השיננית או המטופל/ת מבחינים בחלל הפה בהופעה של כתם או מספר כתמים בצבע שונה (לבן, אדום, חום) או תפיחות חריגה או כיב ("פצע") שלא נעלמים לגמרי תוך כשבועיים – יש לפנות לבדיקה של מומחה לרפואת הפה, גם אם הממצא אינו מפריע או כואב.
הממצא יבדק באמצעות הסתכלות ומישוש, ולרוב ידרשו אמצעי אבחון נוספים כמו לקיחת דגימה מהרקמה (ביופסיה) לצורך בדיקה מיקרוסקופית. למרבה המזל, ברוב המקרים, מדובר בממצאים שפירים, לא מסוכנים. לעיתים יאובחנו נגעים ומצבים טרום-ממאירים בהם יומלץ למטופל/ת להישאר תחת מעקב תקופתי (מדי מספר חודשים) על ידי מומחה לרפואת הפה וזאת על מנת לאתר שינויים מחשידים בריריות חלל הפה כבר בשלביהם הראשונים.
מהו סרטן הפה?
סרטן מסוגים שונים עלול להופיע בפה, אך השכיח ביותר (מעל 90% מהמקרים) הוא זה הנוצר ברירית (אפיתל) המצפה את חלל הפה – סרטן מסוג קרצינומה של תאי קשקש.
כמחצית ממקרי הקרצינומה של תאי קשקש בפה מופיעים בלשון, אך למעשה התחלואה אפשרית בכל אתר בחלל הפה המצופה ברירית.
סרטן זה שכיח פי 2-3 יותר בקרב גברים מאשר בנשים. לרוב, הוא מופיע בגילאים מבוגרים (עשור 6 ואילך) אך יש גם מקרים של תחלואה באנשים צעירים.
מדובר בסרטן נפוץ למדי למרות שאינו מוכר לציבור כמו סוגי סרטן אחרים. בארה"ב למשל, סרטן הפה והלוע נכלל בעשרת סוגי הסרטן המובילים בקרב גברים (מהווה 4% מכלל סוגי הסרטן), עם שיעור תחלואה העולה על זה של לוקמיה או סרטן הלבלב.
מהם הגורמים לסרטן הפה?
הגורמים העיקריים לסרטן הפה הם עישון טבק וצריכה קבועה של אלכוהול, והסיכון עולה משמעותית באלה שגם מעשנים וגם צורכים אלכוהול בתדירות גבוהה.
בשנים האחרונות נמצא גורם סיכון נוסף והוא נגיף הפפילומה (HPV). זנים מסוימים של הנגיף (בעיקר 16-HPV) נמצאו קשורים להופעה של קרצינומת תאי קשקש אך פחות בפה עצמו ובעיקר באזור הלוע – בשקדים ובבסיס הלשון.
חשיפה לא מבוקרת לשמש ולקרינה אולטרה-סגולה, בעיקר מסוג UVB, היא גורם סיכון משמעותי להופעה של קרצינומת תאי קשקש בשפה, בעיקר בשפה התחתונה.
במקרים רבים סרטן הפה מתפתח מתוך נגעים או מצבים טרום-ממאירים. מדובר באוסף מצבים הבאים לידי ביטוי בדלקות כרוניות או בשינויים בצבע או במרקם בריריות חלל הפה שאינם חולפים מעצמם תוך ימים או שבועות ספורים. הנגע הטרום-ממאיר השכיח ביותר בפה הוא נגע לבן לא מתקלף שנקרא לויקופלקיה. נגעים או מצבים טרום-ממאירים יכולים להיות בחלל הפה במשך שנים ללא כל שינוי, מרביתם גם לא יעברו השתנות ממאירה לאורך כל החיים. למרבה הצער, אין עדיין כלים לחזות במדויק באילו אנשים יחול שינוי ממאיר ובאילו לא. עם זאת, מכיוון שמדובר בשינויים שאפשר להבחין בהם בקלות יחסית בעת בדיקה פשוטה של חלל הפה – ניתן לבצע מעקב תקופתי על ידי מומחה ברפואת הפה ולזהות את השינויים המחשידים יחסית בראשיתם.
שיעור השרידות לחולים בסרטן הפה אינו משתפר משמעותית בעשורים האחרונים וזאת על אף ההתקדמות הניכרת שחלה הן בהבנה של מנגנוני הסרטן והן בפיתוח של אמצעי טיפול חדישים. לפיכך, זיהוי מוקדם המאפשר התערבות טיפולית מוקדמת ככל הניתן – הוא המפתח לשיפור שיעורי השרידות של החולים.
ומעבר לכל, חשוב להדגיש – זהו סרטן שניתן למנוע! גמילה מעישון, צריכה מתונה, אם בכלל, של אלכוהול, מיגון מפני שמש וקרינה אולטרה-סגולה ושמירה על קיום יחסי מין מוגנים (בעיקר כשמדובר בפרטנרים שאינם קבועים) יכולים לצמצם משמעותית את הסיכון לתחלואה.
