הפרעות בחישת טעם, ירידה ביכולת לחוש טעם או אובדן טעם לחלוטין הם מצבים שעלולים לפגוע בתיאבון, באיכות החיים ואף עלולים להשפיע משמעותית על המצב הבריאותי הכללי. פגיעה בבלוטות הרוק, חסרים תזונתיים, זיהומים נגיפיים, נטילת תרופות מסוימות ושינויים אנדוקריניים הם רק חלק מהסיבות למצבים של הפרעות טעם ועל כן חשוב מאוד להיבדק כשחשים הפרעות מעין אלה.
היכולת שלנו לחוש טעם הכרחית לגירוי התיאבון אך גם מהווה אמצעי חשוב לאזהרה מפני סכנה כשמדובר במזון מקולקל או רעיל. חישת הטעם נעשית באמצעות פקעיות טעם הפזורות בחלל הפה ובעיקר על הלשון והיא תלויה בין היתר, בהפרשת רוק תקינה, מכיוון שהרוק אחראי להובלת חומרי הטעם שבמזון אל הפקעיות.
אילו סוגים של הפרעות בחישת טעם קיימים?
ההפרעה השכיחה ביותר בחישת טעם, היא מצב של עיוות בתחושת הטעם הנקראת דיסגאוזיה (Dysgeusia). היא יכולה להתבטא בתחושת טעם לא נכונה בעת הפעלת גירוי (למשל, הופעת טעם מתכתי או מר בזמן האוכל) או בתחושת טעם לא נעים באופן קבוע וללא קשר לגירוי. ישנם מצבים שבהם קיים אובדן מלא (Ageusia) או חלקי (Hypogeusia) של חוש הטעם. ישנם מצבים נדירים של חישת טעם מוגברת.
חוש הטעם והריח קשורים זה בזה ולעיתים הבעיה בחישת הטעם מלווה בפגיעה חלקית או מלאה בחישת הריח. לפעמים הבעיה בחישת הטעם נובעת רק מעצם ההפרעה בחישת הריח.
מה גורם להפרעות בחישת טעם?
התופעה שכיחה בעיקר מעל גיל 65 אולם הגיל אינו הגורם המרכזי. אמנם עם העלייה בגיל תיתכן ירידה מסויימת בחדות חוש הטעם אולם היא לרוב מתרחשת בהדרגה ולאורך זמן ועל כן אינה מורגשת או מציקה במיוחד. בניגוד לכך, דיסגאוזיה המופיעה באופן פתאומי עלולה לפגוע משמעותית באיכות חיי המטופל ולעיתים אף עלולה להוביל להפרעות אכילה או הימנעות מאכילה עד כדי מצב של חסרים תזונתיים והשפעה שלילית על מצב הבריאות הכללי. דיסגאוזיה המופיעה פתאום קשורה לרוב למצבים רפואיים מסויימים, ואלה שכיחים יותר עם העלייה בגיל.
בין הגורמים האפשריים ניתן למנות חסר אבץ, חסר בויטמין A ובויטמין B12, תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), מחלות כבד, מחלות כליה, סוכרת, פרקינסון ונטילה של תרופות מסויימות. דיסגאוזיה היא אחת מתופעות הלוואי הידועות בעקבות טיפול קרינתי לאזור ראש-צוואר ו/או טיפולים כימותרפיים וביולוגיים.
דיסגאוזיה מדווחת לעיתים גם בעקבות זיהומים חיידקיים ונגיפיים בדרכי הנשימה העליונות, סינוסיטיס או ניתוחי אף-אוזן-גרון. בשנים האחרונות, בעיות אלו הפכו למוכרות יותר בציבור הרחב, מאחר ושינויים או אובדן בחישת ריח וטעם הם חלק מהסימפטומים הפוטנציאליים לתחלואה ב-COVID19, מחלה הנגרמת מנגיף קורונה מסוג SARS-CoV-2.
שינויים בחלל הפה עצמו יכולים להיות גורם לדיסגאוזיה, ובראשם היגיינה אורלית לקויה, מחלות חניכיים וזיהומים דנטליים. לרוק יש תפקיד משמעותי בהובלת חומרי הטעם שבמזון אל פקעיות הטעם, לכן גם למצב של יובש פה, יש קשר להופעה של דיסגאוזיה. יובש פה נפוץ יותר בגיל מבוגר, בעיקר בעקבות נטילה של מספר תרופות בעלות השפעה מייבשת וכן, בשל העליה בתחלואה במחלות המשפיעות על תפקוד בלוטות הרוק. גם הופעה של זיהומים בריריות חלל הפה, כמו פטרת (בעיקר Candidiasis) או מצבים של דלקות כרוניות בריריות הפה יכולים לגרום להפרעות טעם. בכמעט מחצית מהמקרים של תסמונת הפה הצורב (Burning Mouth Syndrome), ידווחו המטופלים על דיסגאוזיה ויובש פה, נוסף לתחושת השריפה בפה. ירידה בחישת הטעם מדווחת לעיתים על ידי מטופלים שקיבלו לאחרונה תותבת נשלפת שלמה או חלקית (בדרך כלל בלסת עליונה) אך הבעיה נפתרת לרוב מעצמה תוך מספר שבועות. בהקשר של חלל הפה, יש לציין ששינויים בחישת טעם יכולים להתפתח גם בעקבות שימוש ממושך בשטיפות פה המכילות כלורהקסידין או במשחות שיניים המכילות סודיום לאוריל סולפט, אך הפסקת השימוש בהם פותרת לרוב את הבעיה.
יש מצבים בהם לא ניתן לאתר גורם ברור להתפתחות הפרעות הטעם, מצב המוגדר כדיסגאוזיה אדיופתית.
כיצד מאבחנים הפרעות בחישת הטעם?
מצב של הפרעה בחישת טעם שאינו חולף מצריך ברור מקיף, הכולל בדיקה מקיפה של חלל הפה ושלילה של מצבים רפואיים שיכולים להיות קשורים לבעיה (באמצעות שאלת שאלות מכוונות, הפניה לבדיקות עזר ו/או ייעוץ עם רופאים מתחומים אחרים – רופא אף-אוזן-גרון, נוירולוג, אנדוקרינולוג ועוד).
מטרת הבדיקה: 1- לשלול מצבי דלקת או זיהום בריריות, בחניכיים ובשיניים; 2- לאתר שינויים בפה שיכולים לרמז על בעיה רפואית כללית (לא בהכרח הקשורה בפה) המשפיעה באופן ישיר או עקיף על חישת הטעם ו-3- לבחון אם הפרשת הרוק תקינה.
מציאת הגורם להופעה של דיסגאוזיה והטיפול בו עשויים להביא להקלה או אפילו לפתרון הבעיה. עם זאת, גם במקרים אדיופתיים, בהם לא ניתן לאתר את המקור לבעיה, או במצבים בהם הגורם לבעיה ידוע אך לא ניתן לשנות אותו (למשל, בחולי סרטן הסובלים מדיסגאוזיה בעקבות הטיפול האונקולוגי) – יש חשיבות רבה למתן הסבר למטופלים אודות הבעיה ומתן הדרכה כיצד להקל על התסמינים ולצמצם את הסיכוי להופעת סיבוכים משניים.
