ד"ר איילת זלוטוגורסקי הורביץ

אבחון נגעים ומחלות בחלל הפה

ayelet — Wed, 10 Apr 2024 08:40:07 +0000

שינויים בריריות חלל הפה עלולים לנבוע ממגוון סיבות, למשל, זיהומים, דלקות אוטואימוניות, פגיעה מכנית מקומית (נשיכה חוזרת, שפשוף עם שן שבורה וכדומה), תופעת לוואי לתרופות מסויימות, תגובה לחומרים החודרים לפה וכתוצאה מתהליכים ממאירים או טרום-ממאירים.

באמצעות תשאול המטופל/ת לגבי ההיסטוריה הקלינית של הבעיה (כמה זמן זה בפה, האם זו תופעה שקרתה בעבר, רקע רפואי, הרגלים וכדומה), הסימנים (מראה, צבע, מיקום) והתסמינים (האם כואב, האם מפריע בעת אכילה וכדומה), יוכל מומחה לרפואת הפה לבצע אבחון נכון ובהתאם לכך להציע טיפול. לעיתים, על מנת להגיע לאבחנה מדוייקת יש לקחת דגימה מהנגע לצורך בדיקה מיקרוסקופית (ביופסיה) או להפנות את המטופל/ת לבדיקות דם או לבדיקות עזר אחרות (למשל, צילומי רנטגן, אולטרסאונד וכדומה).

איך יודעים מתי לגשת לבדיקת מומחה לרפואת הפה?

ככלל, כל ממצא או נגע חריג בחלל הפה (פצע, כתם לבן/אדום/חום, בליטה) שאינו חולף תוך שבועיים או תלונה מתמשכת על שינויים בתחושה בפה, כאב, שריפה או שינויים בהפרשת הרוק (למשל, יובש בפה) – מצריכים בדיקה. פעמים רבות, רופא/ת השיניים או השיננית המטפלים בחלל הפה, מזהים בעיה וממליצים לפנות למומחה לרפואת הפה להמשך בירור וטיפול. יש מקרים בהם ההמלצה מגיעה מרופאי משפחה, אף-אוזן-גרון, עור, ראומטולוגיה ועוד.

אפטות בחלל הפה

ayelet — Wed, 13 Mar 2024 15:37:42 +0000

מהן אפטות?

מדובר בבעיה רפואית נפוצה למדי בקרב בני אדם בכל העולם, המתבטאת בהופעה חוזרת של כיבים (פצעים) בחלל הפה. הכיבים בעלי צורה עגלגלה, הם בצבע צהבהב או לבן וסביבם אודם והם כואבים מאוד. ברוב המקרים האפטות מופיעות כבר לפני גיל 30. תדירות הופעתן יכולה להשתנות במהלך החיים כתלות בגורמים שונים.

אילו סוגים של אפטות קיימים?

רוב האפטות מוגדרות מינוריות בקוטר שבין 2-5 מ"מ והן חולפות, גם ללא טיפול, אחרי 7-10 ימים. לעיתים יתכנו מספר אפטות כאלה בו-זמנית. אפטות עלולות להיות גם גדולות יותר, בקוטר של עד 1-3 ס"מ והן לרוב גם עמוקות. אפטות מסוג זה, המכונות מאז'וריות, נוטות להתרפא לאט, לעיתים אף לאורך מספר שבועות. אפטות אלה אינן שכיחות. קיימת גם צורה שלישית, אף היא אינה שכיחה, שבה האפטות מופיעות כאוסף של מספר כיבים קטנים בקוטר של 1-2 מ"מ כל אחד. הן מכונות אפטות הרפטיפורמיות, כלומר, דמויות-הרפס, בשל הדמיון למראה זיהום הנגרם מנגיף ההרפס בחלל הפה. בדומה לאפטות המינוריות, גם אפטות אלה נוטות לחלוף מעצמן תוך 7-10 ימים.

מה גורם להופעת אפטות בפה?

הגורמים לאפטות רבים ומגוונים ומשתנים בין אדם אחד לאחר. לחלק מהאנשים יש נטייה גנטית לכך ואין זה נדיר לראות משפחות בהן לפחות שני קרובי משפחה מדרגה ראשונה סובלים מהבעיה, אם כי לא בהכרח באותה רמת חומרה. גורמים אפשריים נוספים הם אלרגיות למזון, מתח נפשי (stress), חסרים בויטמינים ומינרלים מסויימים והפסקת עישון. על אף שאין זה שכיח, ידוע גם על תרופות מסויימות שעלולות לגרום לכיבים דמויי-אפטות, בהן תרופות נפוצות לשיכוך כאב. במרבית המקרים הסובלים מאפטות הם אנשים בריאים, ומדובר בבעיה מקומית של חלל הפה. עם זאת, חשוב מאוד לזכור שאפטות או כיבים הדומים לאפטות עלולים להיות קשורים למחלות שונות, כמו: בכצ'ט, קרוהן, צליאק ומצבים מסויימים של כשל חיסוני.

כיצד מאבחנים אפטות?

האבחנה של אפטות מתבססת בדרך כלל על מראה הכיבים בפה ועל תשאול המטופל/ת לגבי שכיחות הכיבים, מיקום הופעתם בפה, משך הזמן עד לריפוי, וכן, האם קיימים סימנים ותסמינים הנלווים להופעת הפצעים כמו חום, בעיות במערכת העיכול ועוד. לרוב, יופנו המטופלים לבדיקות דם ולעיתים גם להתייעצות עם רופאים מתחומים שונים כדי לשלול מחלות ומצבים רפואיים הקשורים להופעת הכיבים בחלל הפה. בדרך כלל אין צורך בביופסיה מחלל הפה כדי לאבחן אפטות. הדבר נעשה לעיתים רחוקות, בעיקר כדי לשלול אפשרות למחלה אחרת.

האם יש טיפול לאפטות?

טרם נמצא טיפול שמרפא אפטות או מונע אותן לחלוטין. קיימים תכשירים שונים שמסייעים בהקלה על התסמינים ובהפחתת תדירות ההופעה של האפטות. במקרים בהם הכיבים קשורים לחסרים תזונתיים או למצבים רפואיים מסויימים, זיהוי הבעיה הרפואית שברקע והטיפול בה ישפרו גם את המצב בפה.

ברוב המקרים, האפטות הן קטנות וחולפות תוך ימים ספורים כך שלא נדרש טיפול מיוחד. לעיתים ניתן לקצר את זמן הכאב ואי הנעימות עם חומרי חיטוי או אלחוש מקומיים המגיעים בצורת ג'ל או שטיפות פה. עדיין מומלץ לבצע ברור על ידי מומחה לרפואת הפה כדי לשלול גורמים מקומיים וסיסטמיים שעשויים לעורר או להחמיר את הכיבים ובכך לשפר את איכות החיים של המטופל/ת.

התערבות תרופתית נדרשת בעיקר במצבים בהם התדירות של האפטות גבוהה או שהן גורמות לכאב ניכר הגורר מגבלה משמעותית ביכולת לאכול או לדבר. גם במקרה זה יקדים את הטיפול ברור יסודי. בהתאם לחומרת המצב ולרקע הרפואי של המטופל/ת ניתן להתאים משחות, שטיפות פה טיפוליות ולעיתים גם טיפול תרופתי בכדורים בכדי להפחית את עוצמת הכאב, לאפשר חזרה מלאה לתפקוד תקין ולהרחיב את משך הזמן ש"חופשי מאפטות". הטיפולים מבוססים לרוב על חומרים המשפיעים על המסלולים הדלקתיים המעורבים בהופעת כיבים אלה.

לא כל פצע בפה הוא אפטה

חשוב להדגיש כי בניגוד לדעה הרווחת בציבור, לא כל פצע בפה הוא אפטה. יש למשל זיהומים נגיפיים הגורמים להופעה בפה של כיבים הדומים במראה שלהם לאפטות. זיהומים אלה מדבקים מאוד והטיפול בהם שונה מאוד מזה של אפטות ולכן החשיבות שתעשה אבחנה מדוייקת.

בנוסף, ככלל, כיב בפה שאינו נרפא לחלוטין תוך שבועיים מחייב ברור כדי לוודא שאין מדובר במחלה דלקתית כרונית או בסרטן חלל הפה. בכל מקרה כזה, יש חשיבות רבה להיבדק בהקדם על ידי מומחה לרפואת הפה ולקבל אבחנה נכונה.

הפרעות בהפרשת רוק

ayelet — Wed, 13 Mar 2024 15:31:28 +0000

הרוק הוא נוזל החיוני לשמירה על בריאות הפה ועל התפקוד התקין שלו. לירידה בהפרשת הרוק ולהתפתחות יובש בפה יש השלכות משמעותיות על בריאות הפה, כמו גם על התפקוד היומיומי ועל איכות החיים.

הרוק מופרש מבלוטות הרוק והוא מורכב מ-99% מים ו-1% של מגוון חומרים, בעיקר חלבונים שונים ואלקטרוליטים המקנים לו את תכונותיו הייחודיות.

לנוזל הרוק תפקידים רבים: הרוק שומר על רמת חומציות ניטרלית בחלל הפה ומשמש מאגר ליוני סידן ופוספט החיוניים לבריאות השיניים; הרוק מגן על רירית חלל הפה מפני חומרים מזיקים ומפציעה; הוא מסכך את חלל הפה וכך מאפשר לעיסה ובליעה של מזון וכן יכולת דיבור תקינה; הרוק מכיל מגוון חלבונים שחיוניים להגנה מפני זיהומים שונים; הרוק מאפשר חישה של טעם והוא אחראי לשלבים ההתחלתיים של עיכול המזון.

מהו יובש פה?

הרגשה של יובש פה, הנקראת גם קסרוסטומיה (xerostomia), היא בדרך כלל תוצאה של ירידה בהפרשת הרוק (היפוסליבציה, hyposalivation). בדרך כלל, תחושת היובש בפה תתעורר כשקצב הפרשת הרוק ירד לכדי מחצית מרמתו התקינה. זהו מצב שעלול להיגרם ממצבים פיזיולוגיים כמו בזמן מתח ולחץ, פעילות גופנית מאומצת, או במצבים של אי שתייה מספקת, אבל זה גם יכול להיות סימן לכך שקיימת בעיה בתפקוד של בלוטות הרוק. עם זאת, לא כל מחלה בבלוטות הרוק תתבטא בהכרח ביובש פה.

לפעמים ניתן להרגיש יובש בפה על אף שאין ירידה משמעותית בקצב הפרשת הרוק ותפקוד בלוטות הרוק שמור. מצב זה יכול להיגרם למשל, כשיש זיהום פטרייתי בפה או כחלק מתסמיני סינדרום הפה הצורב.

מהם הגורמים ליובש פה?

נטילה של תרופות מסוימות, טיפול קרינתי לאזור הראש והצוואר וכן שורה ארוכה של מחלות שונות (למשל, מחלות אוטואימוניות כמו סיוגרן סינדרום, דלקת מפרקים שיגרונית וזאבת, מחלות זיהומיות כמו הפטיטיס C ואיידס, סוכרת בלתי מאוזנת, פרקינסון ועוד) עלולים להשפיע על קצב הפרשת הרוק מבלוטות הרוק ולגרום ליובש פה. לעיתים היובש בפה נגרם מהרגלים של אי שתיית מים בכמות מספקת, צריכה מוגברת של קפאין, נשימת פה או מבעיות ספציפיות הקשורות לשינה בלילה.

האם יש קשר בין יובש פה לבין גיל?

בעיית יובש הפה הופכת ליותר ויותר נפוצה ככל שיש עלייה בגיל. שכיחות היובש פה עומדת על כ-30% מבני ה-65 ומעלה. עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת, מחקרים מראים שלגיל אין כמעט השפעה על קצב ייצור הרוק והרכבו כל עוד מדובר באנשים בריאים. הפגיעה בקצב הפרשת הרוק השכיחה בגיל המבוגר קשורה לעליה בשיעור התחלואה במחלות שונות המשפיעות על תפקוד בלוטות הרוק ומנטילה של תרופות שגורמות לתופעת לוואי של יובש פה. רבים מהאנשים בגיל השלישי נוטלים לפחות תרופה אחת בעלת השפעה מייבשת, וחלקם הגדול אף נוטלים מספר תרופות כאלה ולאורך זמן.

מהן ההשלכות הבריאותיות של יובש פה?

ירידה מתמשכת בהפרשת הרוק עלולה לגרום למספר בעיות בריאותיות ותפקודיות ומתוך כך גם לפגיעה ניכרת באיכות החיים. חוסר רוק בפה עלול להקשות על היכולת לאכול באופן תקין ומתוך כך עלולים להיווצר חסרים תזונתיים משמעותיים. פה יבש מקשה על הדיבור, מה שעלול לגרור קשיים חברתיים או תעסוקתיים. החוסר ברוק מעלה את הסיכון לזיהומים בחלל הפה, בעיקר פטרת מסוג Candidiasis ומעלה את המועדות לעששת ("חורים" בשיניים) ולמחלות חניכיים.

כיצד מאבחנים יובש פה?

מומחה ברפואת הפה, באמצעות תשאול, בדיקת ההיסטוריה הרפואית של המטופל/ת, בדיקה מקיפה של חלל הפה והפנייה לבדיקות עזר שונות (למשל, איסוף רוק, בדיקות דם, סונר של בלוטות רוק גדולות, דימות של בלוטות הרוק ועוד), יוכל לאבחן האם יש או אין ירידה משמעותית בקצב הפרשת הרוק בפה ומהם הגורמים האפשריים ליובש פה.

כיצד מטפלים ביובש פה?

שינוי הרגלים וזיהוי מחלות רקע וטיפול בהן עשויים להקל משמעותית על בעיית היובש בפה. במקרים מסויימים, בשיתוף עם הרופא/ה המטפל/ת ניתן להחליף טיפול תרופתי אחד באחר בעל השפעה קטנה יותר על קצב הפרשת הרוק.

במקרים של פגיעה כרונית או בלתי הפיכה בבלוטות הרוק ניתן להיעזר בתרופות שמעודדות את מרכיבי ההפרשה בבלוטות הרוק, במידה שנותרו כאלה, לייצר ולהפריש רוק. בהתאם למצב של כל מטופל/ת ניתן לשקול התערבות בבלוטות עצמן כמו גם להמליץ על תכשירים מסחריים ופעולות יומיומיות פשוטות על מנת להקל את חומרת היובש ועל השלכותיו. יש לתת תשומת לב מיוחדת למניעה של סיבוכים המשניים ליובש, ובעיקר לבריאות השיניים והחניכיים. לסובלים מירידה בקצב הפרשת הרוק ומפה יבש מומלץ להיות תחת מעקב סדיר ותכוף של רופא/ת השיניים, לשמור על הגיינה אורלית מצויינת ולהיעזר בתכשירים המכילים פלואוריד למניעת עששת. לאור המועדות לסיבוכים משניים, אנשים הסובלים מירידה משמעותית בקצב הפרשת הרוק באופן מתמשך וכרוני צריכים להיות במעקב תקופתי קבוע של מומחה ברפואת הפה.

ומה לגבי תופעה של עודף רוק?

עודף רוק יכול להיות אמיתי ולבטא הפרשת רוק מוגברת (שנקראת היפרסליבציה, hypersalivation) אך חשוב להבדילו ממצב בו הפרשת הרוק תקינה או מוגברת, אך הוא זולג אל מחוץ לחלל הפה באופן קבוע (מצב של ריור, drooling).

מהם הגורמים לעודף רוק?

מצב של הפרשת רוק מוגברת יכול להגרם במצבי דלקת וזיהום בחלל הפה או בלוע, במהלך בקיעה של שיניים, כתוצאה מריפלוקס (החזר קיבתי-ושטי של חומצה), חשיפה לרעלנים, תחלואה בכלבת ונטילה של תרופות מסוימות.

מצב של ריור אל מחוץ לחלל הפה היא תופעה טבעית בתינוקות ובפעוטות אך כשהיא נמשכת מעבר לגיל 4 היא נחשבת לפתולוגית. זליגת רוק נובעת לרוב משיבוש בתפקוד השרירי-עצבי באזור הפה והלוע, הפוגע בסנכרון שבין תחושת ההצטברות של רוק בפה לבין בליעתו. בילדים הדבר שכיח במצבים של שיתוק מוחין או פיגור שכלי. במבוגרים הבעיה עלולה להיות משנית לפרקינסון, לשבץ מוחי ועוד. הבעיה עלולה להיות קשורה גם לשינויים אנטומיים כמו לשון מוגדלת והפרעות סגר בשיניים, למנח הראש והטייתו מטה ולגורמים נוספים.

בהתאם לחומרה ולתדירות, זליגת הרוק יכולה לגרום לבעיות בריאותיות ופסיכולוגיות. מצבים חמורים עלולים להוביל לדחייה חברתית ולשכיחות גבוהה של זיהומים בעור שסביב מפתח הפה.

כיצד מאבחנים עודף רוק?

בכל תלונה על עודף רוק המומחה ברפואת הפה יבצע קודם כל בירור מקיף על מנת להבין האם מדובר בהפרשת רוק מוגברת אמיתית או בריור ללא עליה בקצב הפרשת רוק.

חשוב לציין שיש אנשים המדווחים על תחושת עודף רוק בחלל הפה אך למעשה בבדיקתם הממצאים מצביעים דווקא על ירידה בהפרשת הרוק. כיצד ניתן להסביר זאת? לעיתים הפגיעה בתפקוד בלוטות הרוק עלולה לגרום לשינויים איכותיים וכמותיים ברוק המגיע אל חלל הפה, כך שהוא הופך להיות יותר קצפי או סמיך. הרוק הופך לפחות נעים ובעיקר ל"יותר מורגש" על ידי המטופל/ת ומכאן התלונה על תחושה של עודף רוק בפה.

הבירור יכלול תשאול, איסוף מידע רפואי באשר למחלות רקע וטיפול תרופתי קבוע, בדיקה מקיפה של המטופל/ת, ובדיקות עזר שונות, בעיקר איסוף רוק, אך לפי צורך גם בדיקות דם ואמצעי דימות שונים.

הטיפול בעודף רוק

הטיפול במצבי עודף רוק נקבע בהתאמה לממצאי הבדיקות ולמידת הפגיעה באיכות החיים של המטופל/ת ומשפחתו. במצבים בהם יוחלט על צורך בטיפול, ישקלו אמצעים שונים להפחתת קצב הפרשת הרוק (למשל, תרופות בעלות השפעה מייבשת, הזרקות של בוטוליניום טוקסין ועוד). לרוב, נדרש שיתוף פעולה של מומחים מתחומים נוספים, כגון: קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, אורתודונטיה, כירורגיית פה ולסתות, אף אוזן גרון, נוירולוגיה ועוד.

הפרעות בחישת טעם

ayelet — Wed, 13 Mar 2024 15:25:25 +0000

הפרעות בחישת טעם, ירידה ביכולת לחוש טעם או אובדן טעם לחלוטין הם מצבים שעלולים לפגוע בתיאבון, באיכות החיים ואף עלולים להשפיע משמעותית על המצב הבריאותי הכללי. פגיעה בבלוטות הרוק, חסרים תזונתיים, זיהומים נגיפיים, נטילת תרופות מסוימות ושינויים אנדוקריניים הם רק חלק מהסיבות למצבים של הפרעות טעם ועל כן חשוב מאוד להיבדק כשחשים הפרעות מעין אלה.

היכולת שלנו לחוש טעם הכרחית לגירוי התיאבון אך גם מהווה אמצעי חשוב לאזהרה מפני סכנה כשמדובר במזון מקולקל או רעיל. חישת הטעם נעשית באמצעות פקעיות טעם הפזורות בחלל הפה ובעיקר על הלשון והיא תלויה בין היתר, בהפרשת רוק תקינה, מכיוון שהרוק אחראי להובלת חומרי הטעם שבמזון אל הפקעיות.

אילו סוגים של הפרעות בחישת טעם קיימים?

ההפרעה השכיחה ביותר בחישת טעם, היא מצב של עיוות בתחושת הטעם הנקראת דיסגאוזיה (Dysgeusia). היא יכולה להתבטא בתחושת טעם לא נכונה בעת הפעלת גירוי (למשל, הופעת טעם מתכתי או מר בזמן האוכל) או בתחושת טעם לא נעים באופן קבוע וללא קשר לגירוי. ישנם מצבים שבהם קיים אובדן מלא (Ageusia) או חלקי (Hypogeusia) של חוש הטעם. ישנם מצבים נדירים של חישת טעם מוגברת.

חוש הטעם והריח קשורים זה בזה ולעיתים הבעיה בחישת הטעם מלווה בפגיעה חלקית או מלאה בחישת הריח. לפעמים הבעיה בחישת הטעם נובעת רק מעצם ההפרעה בחישת הריח.

מה גורם להפרעות בחישת טעם?

התופעה שכיחה בעיקר מעל גיל 65 אולם הגיל אינו הגורם המרכזי. אמנם עם העלייה בגיל תיתכן ירידה מסויימת בחדות חוש הטעם אולם היא לרוב מתרחשת בהדרגה ולאורך זמן ועל כן אינה מורגשת או מציקה במיוחד. בניגוד לכך, דיסגאוזיה המופיעה באופן פתאומי עלולה לפגוע משמעותית באיכות חיי המטופל ולעיתים אף עלולה להוביל להפרעות אכילה או הימנעות מאכילה עד כדי מצב של חסרים תזונתיים והשפעה שלילית על מצב הבריאות הכללי. דיסגאוזיה המופיעה פתאום קשורה לרוב למצבים רפואיים מסויימים, ואלה שכיחים יותר עם העלייה בגיל.

בין הגורמים האפשריים ניתן למנות חסר אבץ, חסר בויטמין A ובויטמין B₁₂, תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), מחלות כבד, מחלות כליה, סוכרת, פרקינסון ונטילה של תרופות מסויימות. דיסגאוזיה היא אחת מתופעות הלוואי הידועות בעקבות טיפול קרינתי לאזור ראש-צוואר ו/או טיפולים כימותרפיים וביולוגיים.

דיסגאוזיה מדווחת לעיתים גם בעקבות זיהומים חיידקיים ונגיפיים בדרכי הנשימה העליונות, סינוסיטיס או ניתוחי אף-אוזן-גרון. בשנים האחרונות, בעיות אלו הפכו למוכרות יותר בציבור הרחב, מאחר ושינויים או אובדן בחישת ריח וטעם הם חלק מהסימפטומים הפוטנציאליים לתחלואה ב-COVID19, מחלה הנגרמת מנגיף קורונה מסוג SARS-CoV-2.

שינויים בחלל הפה עצמו יכולים להיות גורם לדיסגאוזיה, ובראשם היגיינה אורלית לקויה, מחלות חניכיים וזיהומים דנטליים. לרוק יש תפקיד משמעותי בהובלת חומרי הטעם שבמזון אל פקעיות הטעם, לכן גם למצב של יובש פה, יש קשר להופעה של דיסגאוזיה. יובש פה נפוץ יותר בגיל מבוגר, בעיקר בעקבות נטילה של מספר תרופות בעלות השפעה מייבשת וכן, בשל העליה בתחלואה במחלות המשפיעות על תפקוד בלוטות הרוק. גם הופעה של זיהומים בריריות חלל הפה, כמו פטרת (בעיקר Candidiasis) או מצבים של דלקות כרוניות בריריות הפה יכולים לגרום להפרעות טעם. בכמעט מחצית מהמקרים של תסמונת הפה הצורב (Burning Mouth Syndrome), ידווחו המטופלים על דיסגאוזיה ויובש פה, נוסף לתחושת השריפה בפה. ירידה בחישת הטעם מדווחת לעיתים על ידי מטופלים שקיבלו לאחרונה תותבת נשלפת שלמה או חלקית (בדרך כלל בלסת עליונה) אך הבעיה נפתרת לרוב מעצמה תוך מספר שבועות. בהקשר של חלל הפה, יש לציין ששינויים בחישת טעם יכולים להתפתח גם בעקבות שימוש ממושך בשטיפות פה המכילות כלורהקסידין או במשחות שיניים המכילות סודיום לאוריל סולפט, אך הפסקת השימוש בהם פותרת לרוב את הבעיה.

יש מצבים בהם לא ניתן לאתר גורם ברור להתפתחות הפרעות הטעם, מצב המוגדר כדיסגאוזיה אדיופתית.

כיצד מאבחנים הפרעות בחישת הטעם?

מצב של הפרעה בחישת טעם שאינו חולף מצריך ברור מקיף, הכולל בדיקה מקיפה של חלל הפה ושלילה של מצבים רפואיים שיכולים להיות קשורים לבעיה (באמצעות שאלת שאלות מכוונות, הפניה לבדיקות עזר ו/או ייעוץ עם רופאים מתחומים אחרים – רופא אף-אוזן-גרון, נוירולוג, אנדוקרינולוג ועוד).

מטרת הבדיקה: 1- לשלול מצבי דלקת או זיהום בריריות, בחניכיים ובשיניים; 2- לאתר שינויים בפה שיכולים לרמז על בעיה רפואית כללית (לא בהכרח הקשורה בפה) המשפיעה באופן ישיר או עקיף על חישת הטעם ו-3- לבחון אם הפרשת הרוק תקינה.

מציאת הגורם להופעה של דיסגאוזיה והטיפול בו עשויים להביא להקלה או אפילו לפתרון הבעיה. עם זאת, גם במקרים אדיופתיים, בהם לא ניתן לאתר את המקור לבעיה, או במצבים בהם הגורם לבעיה ידוע אך לא ניתן לשנות אותו (למשל, בחולי סרטן הסובלים מדיסגאוזיה בעקבות הטיפול האונקולוגי) – יש חשיבות רבה למתן הסבר למטופלים אודות הבעיה ומתן הדרכה כיצד להקל על התסמינים ולצמצם את הסיכוי להופעת סיבוכים משניים.

איתור מוקדם של סרטן חלל הפה

ayelet — Wed, 13 Mar 2024 15:09:20 +0000

איתור מוקדם של סרטן הפה – בדיקה פשוטה שיכולה להציל חיים

על אף שחלל הפה הוא נגיש וקל לבדיקה בהשוואה לאיברים פנימיים ולאתרים אחרים בגוף, סרטן בחלל הפה מאובחן לרוב בשלבים מאוחרים, מה שמוריד משמעותית את השרידות לחמש שנים של החולים.

במקרה שרופא/ת השיניים, השיננית או המטופל/ת מבחינים בחלל הפה בהופעה של כתם או מספר כתמים בצבע שונה (לבן, אדום, חום) או תפיחות חריגה או כיב ("פצע") שלא נעלמים לגמרי תוך כשבועיים – יש לפנות לבדיקה של מומחה לרפואת הפה, גם אם הממצא אינו מפריע או כואב.

הממצא יבדק באמצעות הסתכלות ומישוש, ולרוב ידרשו אמצעי אבחון נוספים כמו לקיחת דגימה מהרקמה (ביופסיה) לצורך בדיקה מיקרוסקופית. למרבה המזל, ברוב המקרים, מדובר בממצאים שפירים, לא מסוכנים. לעיתים יאובחנו נגעים ומצבים טרום-ממאירים בהם יומלץ למטופל/ת להישאר תחת מעקב תקופתי (מדי מספר חודשים) על ידי מומחה לרפואת הפה וזאת על מנת לאתר שינויים מחשידים בריריות חלל הפה כבר בשלביהם הראשונים.

מהו סרטן הפה?

סרטן מסוגים שונים עלול להופיע בפה, אך השכיח ביותר (מעל 90% מהמקרים) הוא זה הנוצר ברירית (אפיתל) המצפה את חלל הפה – סרטן מסוג קרצינומה של תאי קשקש.

כמחצית ממקרי הקרצינומה של תאי קשקש בפה מופיעים בלשון, אך למעשה התחלואה אפשרית בכל אתר בחלל הפה המצופה ברירית.

סרטן זה שכיח פי 2-3 יותר בקרב גברים מאשר בנשים. לרוב, הוא מופיע בגילאים מבוגרים (עשור 6 ואילך) אך יש גם מקרים של תחלואה באנשים צעירים.

מדובר בסרטן נפוץ למדי למרות שאינו מוכר לציבור כמו סוגי סרטן אחרים. בארה"ב למשל, סרטן הפה והלוע נכלל בעשרת סוגי הסרטן המובילים בקרב גברים (מהווה 4% מכלל סוגי הסרטן), עם שיעור תחלואה העולה על זה של לוקמיה או סרטן הלבלב.

מהם הגורמים לסרטן הפה?

הגורמים העיקריים לסרטן הפה הם עישון טבק וצריכה קבועה של אלכוהול, והסיכון עולה משמעותית באלה שגם מעשנים וגם צורכים אלכוהול בתדירות גבוהה.

בשנים האחרונות נמצא גורם סיכון נוסף והוא נגיף הפפילומה (HPV). זנים מסוימים של הנגיף (בעיקר 16-HPV) נמצאו קשורים להופעה של קרצינומת תאי קשקש אך פחות בפה עצמו ובעיקר באזור הלוע – בשקדים ובבסיס הלשון.

חשיפה לא מבוקרת לשמש ולקרינה אולטרה-סגולה, בעיקר מסוג UVB, היא גורם סיכון משמעותי להופעה של קרצינומת תאי קשקש בשפה, בעיקר בשפה התחתונה.

במקרים רבים סרטן הפה מתפתח מתוך נגעים או מצבים טרום-ממאירים. מדובר באוסף מצבים הבאים לידי ביטוי בדלקות כרוניות או בשינויים בצבע או במרקם בריריות חלל הפה שאינם חולפים מעצמם תוך ימים או שבועות ספורים. הנגע הטרום-ממאיר השכיח ביותר בפה הוא נגע לבן לא מתקלף שנקרא לויקופלקיה. נגעים או מצבים טרום-ממאירים יכולים להיות בחלל הפה במשך שנים ללא כל שינוי, מרביתם גם לא יעברו השתנות ממאירה לאורך כל החיים. למרבה הצער, אין עדיין כלים לחזות במדויק באילו אנשים יחול שינוי ממאיר ובאילו לא. עם זאת, מכיוון שמדובר בשינויים שאפשר להבחין בהם בקלות יחסית בעת בדיקה פשוטה של חלל הפה – ניתן לבצע מעקב תקופתי על ידי מומחה ברפואת הפה ולזהות את השינויים המחשידים יחסית בראשיתם.

שיעור השרידות לחולים בסרטן הפה אינו משתפר משמעותית בעשורים האחרונים וזאת על אף ההתקדמות הניכרת שחלה הן בהבנה של מנגנוני הסרטן והן בפיתוח של אמצעי טיפול חדישים. לפיכך, זיהוי מוקדם המאפשר התערבות טיפולית מוקדמת ככל הניתן – הוא המפתח לשיפור שיעורי השרידות של החולים.

ומעבר לכל, חשוב להדגיש – זהו סרטן שניתן למנוע! גמילה מעישון, צריכה מתונה, אם בכלל, של אלכוהול, מיגון מפני שמש וקרינה אולטרה-סגולה ושמירה על קיום יחסי מין מוגנים (בעיקר כשמדובר בפרטנרים שאינם קבועים) יכולים לצמצם משמעותית את הסיכון לתחלואה.

פה שורף או צורב

ayelet — Tue, 12 Mar 2024 17:45:11 +0000

הרגשה של שריפה בפה היא פעמים רבות תוצאה של שינויים שחלים בריריות חלל הפה בעקבות מחלות דלקתיות, זיהומים, תגובות אלרגיות ועוד. שריפה בפה יכולה להיות גם בעקבות חסר ויטמינים, מחלות כלליות או תופעת לוואי של תרופות מסויימות.

לפעמים מורגשת תחושת שריפה או כוויה בלשון או במקומות אחרים בפה מבלי שנראה שינויים או סימנים למחלה או בעיה כלשהי שיכולים להסביר את ההרגשה.

מהי תסמונת הפה הצורב?

מצב ממושך (מעל 3 חודשים) של כאב שורף בפה, מבלי שניתן למצוא לכך הסבר או גורם ברור בבדיקה קלינית של חלל הפה ובבדיקות הדם, מוגדר כתסמונת הפה השורף או הצורב (BURNING MOUTH SYNDROME).

תסמונת הפה הצורב עלולה להופיע בפתאומיות או בהדרגה והמקומות השכיחים ביותר בהם מורגשת השריפה הם קדמת הלשון, החלק הקדמי של החיך והשפה התחתונה. לפעמים השריפה מורגשת גם בחניכיים ובכל חלל הפה.

בכמחצית מהמקרים השריפה משולבת גם בתחושת יובש פה ובשינויי טעם.

השריפה בדרך כלל אינה מעירה משינה. בחלק מהמטופלים היא קבועה לאורך היום ובחלקם היא מתגברת במהלך היום ומגיעה לשיאה בשעות הערב. תחושת השריפה עלולה להגיע לעוצמות כאב חזקות מאוד. כתוצאה מכך, ברבים מהסובלים מהבעיה קיימת פגיעה משמעותית באיכות החיים.

מה גורם לתסמונת הפה הצורב?

הגורם לתופעה אינו ידוע. חלק מהמטופלים מדווחים על כך שהבעיה החלה בסמיכות או זמן-מה לאחר תחלואה במחלה משמעותית, פרוצדורה רפואית, טיפול שיניים נרחב או אירוע בעל השפעה רגשית משמעותית כמו פיטורין ממקום עבודה, פרישה לגמלאות, גירושין, טיפול בקרוב משפחה חולה או אובדן של אדם קרוב.

תסמונת הפה השורף עלולה להמשך זמן רב. חלק מהסובלים ממנה עשויים להרגיש הטבה מלאה או חלקית גם כעבור מספר שנים.

כיצד מאבחנים את תסמונת הפה הצורב?

בתלונה ממושכת על תחושת שריפה בפה חשוב לפנות למומחה ברפואת הפה ולעבור בדיקה מקיפה של חלל הפה כדי לשלול מצבים של אלרגיות, פעולות לא רצוניות תכופות בחלל הפה (כמו הידוק שיניים, דחיקת לשון וכדומה), זיהום פטרייתי, דלקות כרוניות כמו מחלת הליכן פלנוס, לשון גיאוגרפית, יובש פה ועוד. חשוב במקביל לערוך בדיקות דם מקיפות לשלול חסר בויטמינים ומצבים רפואיים מסויימים שעלולים לגרום לתסמיני צריבה בפה.

אם במהלך הבדיקה הקלינית או בבדיקות דם נמצא גורם אפשרי לתחושת השריפה בפה, מצב המכונה גם כתסמונת פה צורב שניונית, טיפול מתאים המכוון לגורם יפתור לרוב את בעיית הצריבה.

מהן דרכי הטיפול בתסמונת הפה הצורב?

כשהבדיקה של חלל הפה תקינה ובדיקות הדם תקינות ולא נמצא גורם פיזי ברור לתחושת השריפה בפה, המצב מוגדר כתסמונת פה צורב ראשונית. כיום אין טיפול ספציפי שביכולתו לפתור את הבעיה לחלוטין. עם זאת, מתן הסבר, הרגעת המטופל/ת שאין מדובר במצב מסכן חיים והתאמת אמצעי טיפול שונים, חלקם תרופתיים וחלקם לא, עשויים להפחית את עוצמת הכאב ולשפר בכך את איכות החיים.